הבדס"מ שלך אישי או ציבורי?

*כתוב בלשון זכר, אך כמובן פונה לכולן/ם* אם אתה עושה בדס"מ כדי להעלות לעצמך את הביטחון העצמי, ולהרגיש שאתה לוקח שליטה על החיים שלך, ואתה רואה את הבדס"מ כדרך לפתח את הפוטנציאל הטמון בך לצמוח כאדם ולהתפתח אישית - אהלן וסהלן חביבי, תרגיש בבית ואני מקווה שתהנה מהמסע המדהים והנפלא הזה, ואני מקווה שבאמת תמצא את הביטחון הזה שאתה מחפש ותצליח לשפר את הדימוי העצמי שלך בעיני עצמך. אבל, אם אתה עושה (או מזייף) בדס"מ כדי לפרסם אותו ברשתות החברתיות כי נדמה לך שזה איכשהו 'מעלה את הערך' שלך כאדם, ואתה ניזון מכל "לייק" וכל תגובה, אתה מהר מאוד תמצא את עצמך במרדף אחרי הלייקים שמתישהו גם יוביל אותך להמציא דברים בשביל הלייקים האלו - כי אתה לא תשקיע את הזמן שלך בלמידה של בדס"מ [ויש המון ללמוד] ולכן לא תשתפר ולא תמצא את מה שאתה באמת מחפש ואת מה שהכניס אותך לעולם השליטה מלכתחילה - אלא תהיה עסוק בהמצאה של סשנים מדומיינים במקום לחוות אותם במציאות, תמצא את עצמך יום אחד ממציא נשלטת שלא קיימת רק בכדי 'לתחזק' את הדמות שיצרת לעצמך ובשביל שתוכל להמשיך לספר על הסשנים המטורפים שלכם - שהמצאת במיוחד בשביל הפוסט (ואתה תקרא את הפוסטים האלו אחרי שנה או שנתיים ותבין למה היו כאלו שעשו לך "לייק" אבל גם היו כאלו שצחקו עליך, וגם אתה תצחק על עצמך).

זה העניין עם מגדל קלפים, כל משב רוח קל יפיל אותו ואז אנשים נשארים עם התסכול שלפעמים דוחף אותם עמוק יותר לתוך עולם הפנטזיה שיצרו לעצמם - ולפעמים זה גורם לבנאדם להביט במראה ולהודות בכנות שהוא היה אדיוט ועכשיו הזמן ללמוד איך לעשות את זה נכון - בדרך הארוכה והמורכבת, שכוללת לעיתים תסכול מסוג אחר - כי זה קשה להיות דומיננטי טוב, ולא אכפת לי כמה "זה בא לך טבעי" או כמה נוח לך בתפקיד -

להיות דומיננטי טוב זו עבודה קשה ומתמשכת, זה לא סגנון חיים לעצלנים ולאלו שמחפשים לעגל פינות ולהגיע מהר לתוצאות.

-

עכשיו יקומו אנשים ויצביעו עליי ויקראו לי 'צבוע' - כי הרי אני בעצמי מעלה תמונות וסרטונים מהסשנים שלי וממערכת היחסים שלי עם הנשלטות שלי,

אז איך אני מטיף לאחרים שלא יעשו כמוני?! צודקים, אני באמת מפרסם פוסטים ללא הפסקה ובכל הרשתות החברתיות ומשוויץ נונ-סטופ בסשנים הנפלאים שלי ובנשלטות המדהימות שלי (והן באמת מדהימות, המתוקות שלי 🥰).

אני לא אומר לכם לא לפרסם ולא להשוויץ ולא להתגאות בבדס"מ שלכם - אדרבה, מגיע לך להתגאות ולשתף ולחלוק עם החברים והחברות ולקבל 'זריקת דופמין' קטנה שמגיעה אחרי אינטראקציות חיוביות - אני רק מבקש מכם לבדוק מה המניע שלכם לכל הפרסומים האלו.

מה המוטיבציה שלכם לשתף בפייסבוק או בכלוב או בכל פלטפורמה אחרת? הסיפוק העצמי או הציפייה לפידבק סביבתי?

אני מפרסם כי זה חלק מהאדם שאני, זה חלק עצום מהבדס"מ שלי ומהחיים שלי באופן כללי, פטיש 'פומביות' שמלווה אותי לאורך כל היום ולכל מקום שאני הולך וכל דבר שאני עושה, ואני כזה בכל הרבדים של חיי - גם אלו שלא קשורים בכלל לבדס"מ - כי אני יודע מי אני וברור לי למה אני עושה את זה, וזה אף פעם לא בשבילכם/ן, זה תמיד בשבילי, ואם יצא שעוד זוג עיניים בעולם נהנה מהתכנים שאני מפרסם אז כמובן שזה מהנה כפליים עבורי - אבל פרסמתי ברשתות החברתיות מהרגע שהן נוצרו ואמשיך לפרסם גם אם אף אדם בעולם לא יראה את הפרסומים האלו, וגם אם לעולם לא יעשו 'לייק' לאף פוסט או תמונה או סרטון שלי - כי אני כותב ומצלם ומפרסם *בשבילי*, ולאחרונה גם בשביל הנשלטת המשנית שלי (האמריקאית) ששותפה לפטיש הפומביות הזה. אז כל מה שאני מנסה לומר כאן, זה דעו מי אתם. למה אתם עושים מה שאתם עושים, ותמיד השתדלו לשאול את עצמכם אם אתם עושים את זה עבור עצמכם או עבור הרעיון המופרך הזה ש"ככה יאהבו אותי / יעריכו אותי / יכבדו אותי". אם פרסמת תמונה (או סיפור) והלכת לישון, ולמחרת התבאסת שאין הרבה 'לייקים' - לא פרסמת בשביל עצמך אלא בשביל אחרים, וזה בד"כ אומר שהערך העצמי שלך תלוי בגורם חיצוני ובאישור חיצוני, ולמעשה השגת בדיוק את התוצאה ההפוכה ממה שרצית - במקום להעלות לעצמך את הביטחון העצמי והדימוי העצמי שלך, ריסקת אותם עוד יותר, ולימדת את עצמך להיות תלוי באישורים חיצוניים במקום למצוא את המקום המאוזן והבטוח שלך.

וכשאתה חסר ביטחון, איך תהווה השראה לנשלטת שלך להיות בטוחה בעצמה?

כשהחיוך שלך תלוי באישורים חיצוניים ובפידבקים מהסביבה, איך תלמד את הנשלטת שלך להיות גאה בעצמה בזכות עצמה? זה קורה גם, אגב, כשאתה מגיב תגובה שמסכימה עם פוסט כלשהו בלי שאתה באמת מסכים איתו, רק כי הרבה מסכימים איתו - או מתנגד למשהו רק כי הרבה מתנגדים לו, בלי שבאמת יש לך דעה או הבנה בנושא (וכאן אמליץ לך לחפש מונח שנקרא "אד-פופולום", סתם להעשרה אישית 🙏). אני לא חושב שצריך להיות אדם "אקסטרה" מיוחד או מוכשר או חכם כדי להיות דומיננטי טוב, בכלל לא, ויש מספיק דוגמאות לכך בקהילה הקטנה והמופרעת שלנו; אני כן חושב שצריך להיות אדם חרוץ, נחוש, מודע לעצמו ושולט בעצמו, יצירתי, שמבין את גודל האחריות ומקבל את העובדה שייקח זמן כדי ללמוד ולהשתפר ולאט לאט להפוך להיות הכי טוב שאדם מסוגל להיות - ואז להמשיך לבחון את עצמך ולשפר את עצמך ולהשלים עם כך שלפעמים תטעה ולפעמים תפסיד ולפעמים תתעקש על דברים לא חשובים כי ה"אני" הישן שלך מדי פעם ירים את ראשו וינסה לחזור. אל תתן לו.

עבדת קשה כדי להיות ה"אני" החדש הזה, הרווחת את זה, עכשיו תהנה מזה 🖤 דומיניק מורנינגסטאר, MDC.